מהבטחת ה ' ליעקב " ויוסף ישית ידו על עינ ֶ יך " ( בר ' מו , ד ) עולה שנהגו לעצום את עיני המת . גם בעל קדמוניות המקרא ( כד , ה [ עמ ' [ 70 ) תיאר את בני יהושע עוצמים את עיניו של אביהם לאחר מותו . דה וו ציין שמנהג זה הוא כמעט אוניברסלי , והציע שההסבר לו נעוץ בדמיון שבין המוות ובין השינה . השימוש במילה " משכב " הן במשמעות מקום השינה של אנשים חיים ( בר ' מט , ד ; וי ' טו , ד ועוד ) הן במשמעות מקום קבורה ( יח ' לב , כה ; דה " ב טז , יד ) , וביטויים נוספים המשותפים למוות ולשינה כגון " ינוחו על משכבותם " ( יש ' נז , ב ) " וישנו שנת עולם ולא יקיצו " ( יר ' נא , לט ) מחזקים השערה זו . גם בספרות המצרית הקדומה יש התייחסויות רבות למוות כמצב של שינה , ותפיסה זו עולה גם מהספרות המסופוטמית : בעלילות גלגמש תיאר גלגמש את מותו של אנכידו כשינה , וכך תיאר גם את מותו שלו , שעמו לא השלים . כך גם בספרות האוגריתית : באגדת אקהת תיאר דנאל את מותו של בנו אקהת כשינה שא ַ ל לנשרים להפריע לה . גם בספרות יוון העתיקה יש דוגמאות רבות לתיאור המוות כשינה , ומנהג עצימת עיני המת נזכר בספרות הקלסית - היוונית והרומית . כך ל...
אל הספר