ההגות היהודית בימי הביניים הזדקקה לתורת הבריאה בשני מישורים : במישור הדוגמטי נשאלה השאלה , האם האמונה בהידרש העולם יש מאין נמנית עם עיקרי האמונה היהודית , ובמישור הפילוסופי נידונה אמונה מסורתית זר אל מול שתי האלטרנטיבות העיקריות , קרי תורת קדמרת החרמר האפלטונית ותורת קדמות העולם האריסטוטלית , דב שוורץ מראה כי רכים מן ההוגים באותה תקופה , אם כי לא כרלם . נטר להסתיר תפיסות לא אררתודרקסיות בתורת הבריאה . כאלה שאינן מקבלרת כפשוטה את התפיסה הדתית המסורתית הגררסת כי האל ברא את הערלם יש מאין . לשם השגת מטרה זר השתמשו הוגים אלה שימוש נרחב ככתיבה האזרטרי ת . להררי ידוע כי דוגמה כרלטת לערפרל הדיון בתורת הבריאה מספקת משנת הרמב " ם . ' להלן ניווכח כי גם דיונו של אלבו בתורת הבריאה כרלל מאפיינים מובהקים של כתיבה אזרטרית : סתירות , פיזרר הדירן וחזרות הנראות מייתרות אך למעשה משנות את משמעות הדברים המקוריים - כן נבחין בין המישור הדוגמטי של הדיון המתנהל במאמר א של ספר העקרים , שבר מביע אלבר תמיכה גלויה ומפורשת כתפיסת הבריאה יש מאין , לבין המישיר העירני הפילרסוםי של דיון זה המתנהל במקומות שונים בספר , ר...
אל הספר