ספר העקרים , שחיבר ר ' יוסף אלבר בראשית המאה ה 15 בספרד הנוצרית , מתואר על ידי החוקרים לרוב בחיבור הגותי הלוקה בכפליים , הן בחוסר עמקות עיונית הן בהיעדר חדשנות פילוסופית . בהתאם לכך הרעה הרווחת בספרות המחקר היא , שהגותו של אלבו איננה מן המעמיקות והמקוריות שידעה הפילוסופיה היהודית בתולדותיה . ביסודה של ההערכה הנמוכה לאיש ולספרו ביצבת , כמדומה , הת & יסה הגורסת , בי את תרומתו ומעמדו של חיבור הגותי יש למדוד על פי עמקות הדירן , מקוריותו ורמת האנליטיות שלו . כבגד מגמה זר ברצוני לטעון , כי רמת העמקות ומידת החדשנות אינן אמרת המירה ההולמות ביותר להערכת משנהו ההגותית של אלבר . במקומן אבקש להציע בספר זה קריטריון מחקרי אחד , הבראה לי כנובע ואף כמתחייב מעיון שיטתי בספר העקרים : ניתוח סגנון הכתיבה הנקוט כר , מאפייניר הספררתיים רהמניעים שהובילו לאימוצו בידי מהכרו . במילים אחרות , טענתי היא כי פענוח ' אמבות הכתיבה ' הפילוסופית של אלבו הוא תנאי מוקדם והכרחי לביתר עמדיתיר בסוגיות השונות , ולכן בם לבירור מקומו בתולדות ההגות היהודיה של ימי הביניים . הסיכה לכך נערצה , בראש ובראשונה , בדבריו של אלבו עצמו ...
אל הספר