ספרותי . בשניהם עגנון עוסק בחציית הגבולות של המרחב הקהילתי ובמעבר אל הטריטוריה של הנכריות הפולנית . ואולם את שניהם הוא סימן באותו קוד מוטיבי ומטפורי של סיפורי ימי הביניים על גיבורים העוזבים את מרחב החסות של עירם ונכנסים למרחב הפראי של הארצות הרחוקות שהחוק אינו שולט בהן . המעבר הזה סומן מאז ימי הביניים כמפגש עם חברה שבטית אנתרופופגית ( אוכלת בשר אדם ) , יסוד הרפתקני שהלך והתעצם בספרות הקולוניאלית של המאה התשע עשרה . אנתרופופגיה הייתה אפוא לסימן התודעתי המובהק ביותר של זרות לנוסע שחצה את גבולות תרבותו והוצף חרדה מפני המצפה לו . תיאורים מדומיינים של מסעות כאלה עשו שימוש רב במוטיב הזה כמו שאפשר לפגוש בו בפתיחת ספר אלדד הדני : וכך הייתה יציאתי מעבר לנהרי כוש , נכנסנו אני ויהודי אחד משבט אשר בספינה קטנה לסחור עם אנשי הספינות . ויהי בחצי הלילה וישב ה׳ רוח גדול וחזק מאוד ונשברה הספינה וימן ה׳ ותפשתי לוח אחד , ויהי כראות חברי כזה ויתפוש גם עמי על אותו הלוח והיינו עולים ויורדים בו עד שהשליך אותנו הים אצל אומה אחת ששמה רומרנוס , והם כושיים בעלי קומה בלא בגד ובלא שמלה עליהם , כי כבהמות נמשלו ואוכל...
אל הספר