מהדורת ׳מזל דגים׳ בהוצאת בית הספרים הלאומי ראתה אור בשנת תשמ״ב , כלומר כעשרים וחמש שנה לאחר שראה הסיפור אור בכתב העת מולד , עוד לפני שחוקרי עגנון נתנו לו את הפירושים המרכזיים שלו ( למעט מאמריו של ש׳ ורסס שראו אור עד תשל״ח ) . ברגנר ניגש אפוא לעיצוב המהדורה מתוך הסתכלות רעננה ובלתי מוטה , בלא שתעיק עליו מסורת של פרשנות יתר ליצירה . כאמן מאייר כבר התנסה ברגנר ( יליד וינה 1920 ) בליווי טקסטים ספרותיים , נטייה שהייתה טבעית לגביו הן משום חניכתו הספרותית המוקדמת בבית אביו , המשורר מלך ראוויטש , שהיה מקום התוועדות לסופרים , והן משום ניסיונו הרב באיור טקסטים – איוריו ליצירות קפקא , י״ל פרץ , ח״נ ביאליק , נסים אלוני ואחרים . אפשר להניח כי הנטייה לתמטיזציה חזותית בעבודותיו , שהן תמיד ׳סיפוריות׳ , עמדה ברקע המשיכה שלו לתחום זה . למרות הניסיון הנצבר הזה של עבודות איור ליצירות ספרות , הפרויקט של ׳מזל דגים׳ בולט בייחודו . מהדורה זו של בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי אינה איסוף עבודותיו של האמן , אלא פנייה יזומה להעמדת מוצר אמנותי חדש שיוקדש ליצירתו של עגנון ׳מזל דגים׳ . בשונה מאיוריו ליצירות קאפקא ל...
אל הספר