הביטוי ' מחשבה על " קהילת הגלות "' מסמן מאגר של עקרונות משוערים בתחום המחשבה האנתרופולוגית וההיסטורית היהודית של עגנון על עירו כעל קהילה יהודית במושבה בגלות . באמצעות השימוש בביטוי זה אפשר לנסות ולחלץ מתוך החידתיות של הטקסט הספרותי והעמימות הדיוניסית של סיפורי עיר ומלואה את הסדר העקרוני של ׳חברת הגלות׳ ( בפולין , בגרמניה ובעיקר בעיר הולדתו בוטשאטש ) שבאמצעותו תיאר עגנון מבנה אימננטי אך פעמים רבות פרדוקסלי של ציביליזציה יהודית שאותה ׳הבין׳ מתוך כתביה וקולה העממי . חוקיות זו מצטיירת מאורח חייה המסופרים של קהילה זו , כלומר מעיבודה הספרותי המשוחזר של ׳קהילת הגלות׳ , מתוך קולות מספריה הכרוניקאים ( ובהם עגנון עצמו ) ומתוך הערבוב הפוליפוני של קולות דמויותיה הספרותיות . אלה הקולות שמהם מבנה עגנון שיח ספרותי הגותי עם האסכטולוגיה של הקהילה היהודית ההיסטורית , כמו שהכיר אותה מהמסורת הטקסטואלית שלה שקדמה לגלות ( המדרש וספרות ימי הביניים ) ומזו שבאה אחריה , עד למודרנית , זו שעגנון משתתף בכתיבתה בעבודותיו ההיסטוריוסופיות . המחשבה על ׳מחשבת הקהילה׳ היהודית בפולין ובגרמניה , שעגנון משיח אותה כמבע היסט...
אל הספר