הטיפולים הרפואיים באמצעות גידולי מרפא חדשים קשורים לשורה של השקפות רפואיות שנכרכו בהם . כך , למשל , טבק נחשב כסממן " מטהר " או " מנקה " איברים פנימיים ( ראש ) וחיצוניים ( נגעי עור קשים ); תה נחשב כמשקה " ממיס " או " מפוצץ " אבנים בכליות ואף " מחדד " את השכל ; קפה נתפס כ " מייבש " , " מחזיק " או " מחמם " את האיצטומכא . קפה גם מהווה דוגמה לוויכוח על השפעתו של חומר מרפא – יש שהגדירוהו כ " ממעט את הזרע " הגברי , ואילו אחרים המליצו עליו כמעורר חשק מיני . כפי שציין זה מכבר החוקר ז ' עמר , אחת התופעות המעניינות בקשר לכניסתם של גידולי העולם החדש היא שבמקורות ימי הביניים המאוחרים נעדר סיווגם לפי טבעם ותכונתם על פי " תורת המזגים והליחות " ההיפוקראטית גאלנית , הטוענת כי כל מאכל מתאפיין ב "אופי משלו " , היינו למשל , " חם או קר " . תפיסה זו רווחה ברפואה העולמית עד המאה ה – 18 ויש להניח כי עם התפשטות גידולים אלה היא כבר לא הייתה רלוונטית . מעניין לציין , כי הקפה שהוא גידול חדש שמוצאו מעולם הישן יוצא דופן מבחינה זו . יש שהצביעו על היותו " חם ויבש " , אולם ייתכן שהדבר קשור לכך שהוא זוהה כחלתית שהיא צ...
אל הספר