יחסם של בעלי ההלכה בעידן המודרני לתרופות שהוצעו בימי־הביניים

יש מחכמי ההלכה של הדור האחרון שגילו הסתייגות מופגנת גם מתרופות שנהגו בימי הביניים ונזכרו על ידי רבנים בעלי סמכא . אחת הדוגמאות הבולטות לתופעה זו היא דבריו של רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל ( ירושלים , 1953 – 1880 ) שנתמנה בשנת תרצ " ט ( 1939 ) לאחר פטירת הרב יעקב מאיר לרב הספרדי הראשי של ארץ ישראל ולראשון לציון . בפסק דין בעניין טיפול במחלת שחפת המבוסס על אכילת בשר חזיר יוצא הרב עוזיאל נגד התרופה , אף על פי שבתקופות קדומות הותרו תרופות מסוג זה , כגון היתרו של הרב חאגיז לשתות חלב אתון כטיפול במחלת האסטמה ( ראה ערך " חמור " ) . וכך הוא כותב : ולכן יש לפקפק הרבה בהוראת הלק " ט [ = מחבר הלכות קטנות ] , אלא שיש לקיים אותה לפי שכך היה מקובל בזמנו מפי הרופאים שבמקומו ובדורו שמחלה זאת [ אסטמה ] הייתה מחלה שיש בה סכנה והחולה בה נקרא טרפה מחיים ... ודעת רופאים עשויה להשתנות כמו שבאמת נשתנו ונתבטלו הרבה רפואות שהיו מקובלות כתרופות שהתחדשו לפי מדע הרפואה או מפני שהתבררו טעותם וממילא התברר שהנסיונות היו מוטעים ואלה שנתרפאו הוא מסיבות אחרות ידועות או נעלמות ... אבל עתה התברר הדבר שאין ברפואה זאת ממש ואי...  אל הספר