אחד החכמים הבולטים ביותר שיצאו נגד השימוש בתרופות אירציונליות הוא הרמב "ם ( . ( 120 –› 1138 על גישתו של הרמב " ם בעניין זה נתפרסם עד כה חומר מחקרי רב , ובמסגרת זו אנסה להציג סינתזה כוללת של ההיבטים הקשורים לסוגיה . רבי עמנואל יעקובוביץ מציין את רבי אברהם אבן עזרא ואת הרמב " ם כחכמים הימיביניימיים הבולטים שהתנגדו באופן עקרוני לשימוש בתרופות נטולות משען הגיוני . וכך הוא כותב : בין המחברים היהודים בימי הביניים היו בייחוד שניים , שהצטיינו בגישתם הנאורה לענין שלפנינו [ התנגדות לשימוש בתרופות סגוליות . הוספה שלי , א " ש ] . רבי אברהם אבן עזרא כפר בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים במציאותם של שדים . היה זה באמת " משום מעשה רב במאה השתים עשרה " , שכן היה הראב " ע אחד התיאולוגים הראשונים בימי הביניים בין היהודים והנוצרים כאחד , שהוקיע את האמונה הרווחת בגילוים משניים של כוחות טבע על טבעיים . המייצג השני , אורבך נקט בגישה שהביעו חוקרים נוספים כי העיסוק בתחום הכישוף והסגולות היה מרובה יותר בבבל מאשר בארץ ישראל ( אורבך , חז " ל , עמ ' › . ( 85 – 8 ברם , שאול ליברמן חלק על כך והראה כי גם בארץ ישראל רווחו...
אל הספר