בעיות כשרות של סממני מרפא – ההלכה היהודית מול האסלאם והנצרות

בעקבות העיסוק בקונפליקט הכרוך במתן תרופה הנוגדת עיקרון הלכתי מתעוררת השאלה האם הגישות שהציגו רבנים היו שונות מאלה של עמיתיהם , אנשי דת והלכה בני דתות אחרות ? השוואות תאולוגיות מעין אלה עשה זה מכבר ע ' יעקובוביץ , ומפאת חשיבות הדברים נציג את עיקרי דבריו ונוסיף עליהם מהעולה מעבודתנו . על רקע האיסור על המוסלמים לשתות יין נמנעו רופאים מלהגיש לחוליהם מרשמים רפואיים המכילים יין . בין היתר היה מקובל בקרב מעתיקי ספרות רפואה ורוקחות מוסלמים רבים להוסיף למרשמים שהכילו יין את המשפט : " אללה אסר עלינו יין ; אם נגזר על החולה להבריא הוא יבריא גם בלא יין " . כלומר , המעתיקים המוסלמים שללו על הסף שימוש ביין האסור לפי חוקי האסלאם ותלו את עיניהם בעובדה שגורל האדם הוא זה שיקבע את עתידו . גישה 16 שמש צדקה , סימן כט , פ ע " א . › 1 השקפתו הובאה אצל רבי דניאל טירני בספרו עיקרי ד " ט , יו " ד , טו , ג . והשווה צימלס , מאגיקונים , עמ ' , 2 › 2 הערה . 89 18 ראה לוי , תרופות תחליפיות . 19 יעקובוביץ , עמ ' . › 9 ›– 8 20 בעניין זה בולטת הצעתו של הרמב " ם לשליט המוסלמי שנאסרה עליו שתיית יין אף למטרות רפואיות , להש...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן