הטבלאות שבנספח ( עמודים 56 –› 556 ) מרכזות חלק נכבד מהחומרים האנימליים ( כולל גוף האדם ) שהיו בשימוש בימי הביניים כפי שעולה מן המקורות היהודיים . מן הטבלאות עולות תובנות מספר באשר לשימוש בתרופות אנימליות : א . אחד המקורות המרכזיים למגוון תרופות אנימליות שימשו בעלי חיים שגדלו בסביבת האדם או במשקו ( כבש , עז , חמור , תרנגולת ) . לצד חיות המשק נוצלו גם חיות בר ניצודות , חלקן בסביבה הקרובה , כגון זאב , שועל , אייל , צבי , ארנבת , בונה , וחלקן חיות קשות להשגה המצויות בבתי גידול מרוחקים , כגון דובים או אריות , שלקראת סוף התקופה נכחדו או התרחקו לאזורי טבע פריפריים . ב . אנשי ימי הביניים ניצלו מינים של בעלי החיים הנכללים במשפחות , סדרות ומחלקות שונות ומגוונות : חסרי חוליות ( כגון כינים , פשפשים , עפצים , שלשולים , חגבים ); דגים ; דו חיים ( צפרדעים ); זוחלים ( נחשים ); עופות ( תרנגולות ); יונקים ( אריה , דוב , שועל , זאב ) ואף חומרים מגוף האדם ( ראה להלן ) . ג . תרופות אנימליות הופקו ממגוון איברים ורקמות של בעלי חיים ( בשר , שומן , עצמות ); מחלקים קרניים ( קרניים , פרסות ) ומנוזלי גוף והפרשות (...
אל הספר