תרופות מרות ותרופות מתוקות

במרוצת הדורות הכילו תרופות שונות רכיבים שהקנו להן טעם מר ( מינרלים , מחצבים וכדומה ) . כדי להקל על בליעתן הוסיפו להן הרוקחים ממתיקים שונים , כדבש דבורים , דבש פרות וסוכר ( קנה סוכר ) . המונח " מרקחת מתוקה " הנזכר בספרות ההלכה בהקשרים רפואיים משמעו תרופה המכילה רסק של מספר סממנים ( בערבית : מעג ' ון ) או סירופ – שיקוי על בסיס צמחי מבושל בסוכר ( שארב , שארופי , מצרפתית : . ( syrup בימי הביניים הדגישו מלומדים את חובת הרוקח לדאוג לכך שהתרופה תערב לחכו של החולה , ועל ידי כך תיספג טוב יותר בגופו ותביא להחלמתו . רבי יצחק בן שלמה הישראלי ( נולד במצרים בשנת 850 לערך ) עומד על עיקרון זה בחיבורו " מוסר הרופאים " : " תשתדל כל אשר תוכל לשום את המרקחות ואת מיני המשקים ערבים אל חיך החולים , כי אז ימשיכו אותם האיברים אליהם ויועילום , ולזה הושם הסוכר גם דבש ונתערב בהם " . 136 מחזור ויטרי , הלכות שחיטה מספר התרומה ( עמ ' , ›( 82 ›– 55 סימן צט . › 13 שולחן ערוך , אורח חיים , סימן שכח , סעיף כא . 138 צרור החיים , עמ ' קכד . 139 על פי בבלי , פסחים ה ע " ב . 140 רמב " ם , משנה תורה , הלכות חמץ ומצה ד , י . ...  אל הספר