אפר ומי־אפר (Bolus alba)

כינוי עברי : " אפר מקלה " ; ערבית : רמאד ; ספרדית : ליסיאה , בשיאה , בליס ' יאה ; יידיש : אוב " ן ליי "ם במרוצת הדורות שימש אפר תנורים , כירות או מדורות לצרכים פרקטיים ( תעשייה , ניקיון ) ובמסגרות טקסיות סמליות . אפר של מיני צמחים , בעיקר כאלה המכילים מינרלים ומלחים פחמתיים של מתכות אלקליות ( נתרן ואשלגן ) , וכן אפר בעלי חיים ( עכברים , קרני בעלי חיים ) שימש בעת העתיקה ועד לדורות האחרונים לטיפולים רפואיים חיצוניים ופנימיים במגוון הפרעות בריאותיות . אפר נמנה עם החומרים מרפאי פצעים ( . ( vulnerary טיפול בפצעים באמצעות אפר נזכר במקרא בסיפור על איוב מוכה השחין שישב בתוך אפר ( איוב ב , ח ) . בפירושו למקור 1 על השימוש באפר צמחים במסגרת תעשייתית ראה פירוש רש " י למשלי יז , ג . על שימוש בו להתקנת דטרגנטים וחומרי ניקוי ראה : שמש , סבונים . 2 משנה , תענית ב , א ( אבל בזמן תענית ); תוספתא , מעשר שני ( מהד ' ליברמן ) , ה , יג ( הזאה על בית מנוגע ); בבא בתרא ס ע " ב ( הנחה על ראש חתנים כאבל על חורבן ירושלים ) . 3 ראה ערכים : עכבר , עז , אייל . זה שלל פרשן המקרא הספרדי רבי אברהם אבן עזרא ( 1164 – 10...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן