קיקיון מצוי (Ricinus communis)

אנגלית : ; Castor ערבית : אלכרוע , כרואע ; יידיש : רצין מוצרים : שמן קיק ( יידיש : רצין עהל ) מזרעיו של הקיקיון הפיקו בעת העתיקה את שמן הקיק ששימש למאור ולרפואה . זרעי קיקיון נתגלו בחפירות בפירמידות במצרים . הקיקיון נזכר בפפירוס אברס ( Ebers ) מהמאה ה 16 לפנה " ס והשימוש בשמן קיק כחומר משלשל היה מקובל כבר במצרים הקדומה . שימושים שונים בקיקיון היו מקובלים גם ברפואה הקלאסית של היוונים והרומאים כגון גרימת שלשול , לעורר הקאה , טיפול בדלקות והכנת רטיות . האמורא ריש לקיש ייחס את שמן הקיק הנזכר במשנה בשבת ( ב , א ) לקיקיון הנזכר בסיפורו של יונה . לשם חיזוק מסורת זו מספר האמורא רבה בר בר חנה מהדור השלישי , יליד בבל שעלה לארץ ישראל : " אני ראיתי את הקקיון של יונה הדומה לצלוליבא . הוא גדל בביצות ומעמידים אותו על פתחי חנויות מזרעיו מפיקים שמן ומתחת לענפיו שוכבים כל חולי ארץ ישראל " . הזיהוי הנראה מתאים ביותר לצמח הנזכר בדברי רבה בר בר חנה הוא קיקיון מצוי ) , ( Ricinus communis הנקרא בארמית " צלוליבא " והניחן בעלים גדולים ומצלים . הוא מתאר אותו כמעין בית חולים שבצילו חוסים חולים בארץ ישראל . נראה...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן