השימוש הרפואי בכינין במקורות הארצישראליים הכינין חדר לארץ ישראל בזכות נזירים פרנציסקנים , שטיפלו בעזרתו בחולים שסבלו מחום גבוה . על פי מקורות התקופה נחשב הכינין כחומר יסודי ברוקחות של המאות האחרונות . הנוסע טיטוס טובלר ( נולד , ( 1806 שביקר בארץ במהלך המאה ה , 19 מספר כי טיפלו בחולי מלריה שסבלו מחום באמצעות כינין . הורדת חום הגוף ( בלשונו : " קדחות " ) באמצעות כינין הומלצה על ידי אברהם משה לונץ ( מאה . ( 19 בספרו " מורה דרך בארץ ישראל " , בו הוא פורש בפני המסיירים בארץ המלצות כיצד לשמור על בריאותם במהלך נסיעתם : הקדחת החולפת מצויה מאוד בארץ , על הרוב תבוא מהתקררות או מאכילת פרות , אשר לא בשלו כל צרכם , ולכן יזהר הנוסע בכלל מלאכל פרות הרבה כי בעקבותם תבוא גם מחלת השלשול . האמצע [ י ] היותר בדוק ומקובל מפי כל הרופאים למחלת הקדחת הוא אבק החינין , והאיש אשר אחזתהו קדחת חולפת יוכל לקחת את האבק הנזכר גם מבלי דרוש ברופאים . כמות הכינין הדרוש לגרש את הקדחת הוא שני גרם … הנוסע לא ישכח לקחת עמו בצאתו מאחת הערים בארהק ' [ בארץ הקודש ] לתור את הארץ , אבק חינין , סמים לחזק הקיבה , אבק סודה ומלח לי...
אל הספר