האפריקני הנובי ( E . asinus africanus ) והוא בויית לפני כ 6000 שנה , ככל הנראה במצרים או במסופוטמיה . משום תועלתו הרבה לאדם הוא התפשט במהלך התקופות ההיסטוריות לאזורים שונים בעולם , בעיקר לשם רכיבה או לנשיאת משאות . בספרות הרבנית ובחיבורים רפואיים נזכרו שלל סממני מרפא שמקורם בגוף החמור או בהפרשותיו . בימי קדם ובחברות מסורתיות עד ימינו החמור הוא בעל חיים מצוי ונפוץ במשק האדם . לקרבתו לאדם ולזמינותו הייתה משמעות פרקטית פרמקולוגית , שכן האדם יכול היה לנצלו גם מבחינה רפואית . להלן נסקור את האיברים והתוצרים מגופו שנוצלו למטרות רפואיות . בשר , חלב ואיברים – בתלמוד הבבלי נמסר שאכילת בשר חמורים מועילה לחולים הלוקים ב״ירקון״ , היינו בצהבת ( : ( jaundice " מי שאחזו ירקון – מאכילין אותו בשר חמור " . מסורת תלמודית אחרת ממליצה לטפל בהכשת נחשים על ידי הנחת נתחי בשר של עובר של אתון לבנה על מקום ההכשה . ההמלצה לרפא דווקא באתון שצבעה לבן קשורה , כנראה , להשקפה קדומה שבעלי חיים בעלי פרווה או שיער בגוונים שונים ניחנים בתכונות שונות . מכאן שאתון לבנה עשויה להועיל לריפוי מוכשי נחש . הרמב " ם טען כי בשרו של...
אל הספר