הרפואה המערבית של ימי הביניים התבססה על העקרונות והתיאוריות של הרפואה הקלאסית , היינו העיקרון ההומרי . לפי תורה זו ישנם בטבע ובגוף האדם ארבעה יסודות ( אדמה , אוויר , אש ומים ) , ארבע איכויות ( יבש , קר , חם , לח ) וארבע ליחות ( דם , מרה צהובה , ליחה לבנה ומרה שחורה ) . הפרת שיווי המשקל של היסודות הבונים את הגוף גורמת למחלות , ואילו איזונם מהווה את הבסיס להבראה . תיאוריה זו התקיימה עד למאה ה 17 והייתה מקובלת ברפואה של המערב הנוצרי והמזרח המוסלמי . לצד עיקרון זה פעלו הרופאים באירופה על פי עקרונות והשקפות נוספים , עליהם עמדו זה מכבר החוקרים סטאנארד ( Stannard ) ולב ( : ( Lev 23 על ג ' ון הנטר ואחיו וויליאם , אנטומיסט חשוב במאה ה , 18 ראה בנום ופורטר , עמ ' . 319 – 297 24 ארליק , עמ ' . 107 – 105 25 מארגוטה , עמ ' . 134 › 2 שורטר , עמ ' . 135 – 133 27 ארליק , עמ ' . › 4 – 53 28 הטיפול היעיל הראשון בעגבת נתאפשר רק עם גילוי הסלורסן ( Salvarsan ) ע " י פאול ארליך בשנת . 1910 על גילוי זה והטיפול המודרני בעגבת ראה ארליק , עמ ' . 11 –› 114 29 על עקרונות הרפואה הקלאסית ראה פנלופי , עמ ' . 11 – ...
אל הספר