בבואנו להעריך את מידת תרומתם של מקורות הספרות שהוזכרו קודם לכן לחקר הפרמקולוגיה הימיביניימית עלינו לבחון את אופיים של החיבורים ואת מטרת כתיבתם . מבחינה זו , שומה עלינו להבדיל בין שלושה סוגי מקורות : . 1 ספרי רפואה קלאסיים ; . 2 ספרות הלכה מובהקת ; . 3 ספרי הלכה רבניים שנכתבו על ידי חכמים שכיהנו גם כרופאים . להלן נדון בערכו ההיסטורי ריאלי של כל אחד מסוגי ספרות אלה . . 1 ספרות רפואית קלאסית – אין ספק כי ערך ריאלי גבוה ביותר שמור למקורות רפואיים קלאסיים , שכן אלה מכילים את המידע שהיה מקובל ורווח במהלך התקופה . הכותבים הם אנשי רפואה שהכירו את עבודת הרפואה ועקרונות הריפוי באופן ישיר , ולכן באופן עקרוני הם מציגים חומר אותנטי ושיטתי . . 2 ספרות רבנית מובהקת – העיסוק בנושאים ריאליים במקורות תאולוגיים אינו שיטתי , אלא אקראי , והוא תלוי בהקשרים ספרותיים וענייניים בלבד . סממני מרפא נזכרו בספרות ההלכה בעיקר במסגרת טיפולים רפואיים שעוררו ספקות ושאלות הלכה ( על תחומים אלה נעמוד להלן ) . ברם , אזכורים אלה מעטים יחסית , ופיסות מידע פזורות בקורפוס של ספרי הדת באופן ספורדי , כך שיש לאתרם וללקטם בעבודת א...
אל הספר