קפריסין , שהייתה אי עשיר יחסית בתקופות היסטוריות שונות , נמצאה במצב מוזנח למדי בשלהי השלטון העות ' מאני , כמו חלקים רבים אחרים באימפריה השוקעת . מצב בראשיתי אפיין כמעט את כל הקשור לנתיבי התעבורה באי – הדרכים הרעועות , דלות הנמלים והיעדר קשר סביר עם העולם שמסביב . הידלדלות האוכלוסין התבטאה הן בתפרושת המרחבית הן במצבם הדל של הכפרים ובחיי המוקדים העירוניים הלא – משגשגים . השלטון העות ' מאני כמעט לא השקיע בתשתית הפיזית ובשירותים הציבוריים . מערכות החינוך , המשפט , התברואה והניהול המקומי היו גם הן במצב נחות , ועיקר מעייניו של השלטון היו נתונים לגביית המס השנתי ולהעברתו לאוצר הסולטאן . כלכלת האי התבססה רובה ככולה על אספקה עצמית של גידולים חקלאיים , ומעט על סחר במוצרים כגון מלח . לא נעשו פעולות להסדרת נחלים , לבניית מאגרי מים , לשכלול שיטות עיבוד או לרכישת מיכון מתקדם . לא ייפלא על – כן ששלטונות האי החדשים היו צריכים לפעול בחזית רחבה של תחומים , על – מנת לייצב בסיס מוצק יותר לצמיחה עתידית ולקידום האי אל המודרנה . היה צורך בהנהגת מערכת משפט וחוקים רלוונטית , בקביעת סדרי שלטון ובקימום מנהל אזרח...
אל הספר