אפשר כי החניכה הדידקטית הספרייתית הזו עיצבה לתמיד את אישיותו כמורה , אף שגם ביומנו בגולה , ביומנו הארץ ישראלי ובאיגרותיו הוא הביע פעמים רבות רגש דחייה מהעיסוק הזה , ושב אליו פעם אחר פעם מאונס ומתוך תחושה מעורבת של הצלחה לצד תחושת ביטול זמן מעבודה ספרותית . ואולם בלא צד זה של אישיותו אין כמעט דרך לתאר את הפרק החשוב ביותר בביוגרפיה המוקדמת שלו כמורה בעיירה ברסטצ׳קה , תקופה שבה סיים את חניכותו הציונית ותרגם אותה למהלכים מעשיים בחייו . מראשיתה של חניכה זו בהובין ( אוקטובר 1915 עד מרס 1916 ) ועד להשלמתה 29 רשימת קריאה מפורטת יותר מאותם ימים בהובין ראו ברשימה יומן ב : עמ׳ . 88 30 ביומן ג : עמ׳ 188 הוא כותב ' אינני פדגוג ואין בי אף ניצוץ קטן של כ [ י ] שרון פדגוגי בהוראה ! ' ואולם בזיכרונותיו מספר צבי פרח קוויטני כי תלמידיו היו יושבים לפניו ' פעורי פה ולטושי עין ולמדן צועד , פסיעות גסות במגפיו , ופיו מתיז ניצוצות אש , מברק רעיונותיו ודמיונו ' . צבי פרח קוויטני [ קביטני ] , ' יצחק למדן ז״ל וברסטצ׳קה ' , בתוך : הייתה עיירה ..., עמ׳ . 432 כשהתגורר בברסטצ׳קה ( מאי 1919 עד מאי 1920 ) עברו על למדן ...
אל הספר