עד מותו של נאצר , ב 28 בספטמבר , 1970 הייתה מצרים המעוז החשוב ביותר של הממשל הסובייטי במזרח התיכון . הסובייטים ראו במצרים ובמנהיגה הכריזמטי את נושאי הדגל במאבק של מדינות העולם השלישי באימפריאליזם המערבי , שכן מצרים עצמה נשלטה על ידי בריטניה משנת 1882 ועד ההסכם האנגלו מצרי ב 19 באוקטובר , 1954 ולמעשה עד שנאצר הלאים את תעלת סואץ ב 26 ביולי . 1956 ברית המועצות אמנם תמכה בכל מאודה במשטר הסורי הנאו בעת׳י , וגיבשה מהלכים שנועדו לתקוע יתד בשורות הארגונים הפלסטיניים , אך המשענת היציבה ביותר שלה בראשית שנות השבעים באזור הים התיכון הייתה ונותרה מצרים . לפיכך את מרבית משאביו הפנה הממשל הסובייטי למצרים , במטרה לרכוש את אמונו של נאצר , בעיקר לאחר שהאחרון נתפס בעיני רוב הערבים עצמם כמנהיג העולם הערבי . ניתן לומר כי ברית המועצות הבינה , כבר בראשית העשור החמישי של המאה העשרים , כי נאצר עשוי לתרום לאינטרס הסובייטי בזכות עמדותיו המוצקות נגד הקולוניאליזם המערבי . זו הייתה הסיבה העיקרית שדרבנה את ברית המועצות להעניק למצרים סיוע צבאי , מדיני וכלכלי , הגם שבאותה תקופה בחר נאצר לא לצדד במעצמה זו או אחרת ב...
אל הספר