כדי לבנות מודל פואטי מונאדולוגי של הרומן עלינו להתכונן על המטפיזיקה המרנאדית משתי זוויות ראייה שונות , שאנו מבקשים להציגן גם בתפיסת הרומן ; המודל של המרנאדה היחידה והמודל של היקום המרנאדי . היחסים בין שני המודלים האלה משקפים יחסים בין שני תחומים שהם כה פשוטים , עד שנדרשה תאוריה מיוחדת , תאוריית ההרמוניה הקבועה מראש , שנזקקה למערכת טיעון מיוחדת משלה כדי לגשר בין השניים . עצם הבעייתיות של הגישור תהווה מבחינתנו אחד ממרכיביו של המודל השלם . הנחת היסור של המודל הפואטי המונאדולוגי היא שהמונאדה הבודדת אנלוגית לדמות ברומן , אף על סי שהנחה זו נראית מוכנה מאליה אץ היא פשוטה כלל ועיקר . לכאורה , בשל האפיון האנתרופרמורפי של המונארה , כשל נטייתו של לייבניץ לכנותה " נפש " ו " תודעה " , ומשום שהוא ייחס לה סגולות אזרחיות , תארלוגיות ומוסריות , אבל בראש ובראשונה משום שהיא מעץ אגו . נדמה כי אץ להבינה אלא כאישיות אינדיבידואלית , כסובייקט , המצוי בתוך יקום . לפיכך הריהי אנלוגית מעצם טבעה לסובייקט המצוי במרחב המציאותי של הרומן . היינו לדמות . אולם אם נזכור כי על פי המטפיזיקה המונאדית , כל ישות . אגושית ולא...
אל הספר