נסכם ונאמר כי עולם העצמים כולו ( אי כל עצם מורכב באשר הוא ) איננו אלא " קולוניה של נפשות " , קבוצות של מונאררת , החל במה שנראה לנו רומם , המשך כצומח ובחי , יכלה באדם ובאל . כל אחד מהעצמים הפשוטים האלה הוא עצם תופס המונע בכוחה של השתוקקות אל דרגת תפיסה גבוהה יותר , ואשר בהיותו אחדות המציגה את הריבוי , היינו בהיותו בעל תפיסות רבות , הרי חלקן מובחנות מהאחרות . תפיסותיהן של המובאדות נעות על ציר זה של עמימות או מרכחבות — מן המונאדה התחתונה הדוממת עד לעליונה , מן הפסיבית אל האקטיבית . כל מובאדה מכילה את עקרון פעולתה , וכדברי לייבניץ , הן שלמות כמובן זה שהן מעץ " אבטומטים בלתי גופניים " ( , ( dcs automates incorporcls אבל על הציר הרציף הזה יש ככל לאת '' ררגית " ( למעשה , שלבים רציפים ולא דרגות חדות < בין הישימ , מה שמפריד בין המונארוה ה " דוממות " או ה " מתות '' ובין מונאדות בעלי החיים ושוב ביביהן לבין כני האדם והאל הוא איכות תפיסה שונה : התפיסה העמומה של הדוממים אינה יכולה לדכור , התפיסה הזוכרת של בעלי חיים אינה יכולה להיות רפלקטיבית , או תודעה , 25 שם , סעיף טו , עמי . 53 David Blumenfeld ...
אל הספר