פרק שני שתי מסורות

הנשיא הינדנכררג לבוש מדים , חזהו עטור מדליות צפופות כמר קשקשי שרירן , רגליו נעוצות בקרקע . עמידתו בחושה . ראשו מתוח מיושר עם גבו הזקוף . ורק יד ימינו מושטת מעט קדימה . אוחזת מתוך ריחוק בידו של האיש הניצב מולו . האיש הזה הוא היטלר . גופו של היטלר רוכן קדימה לעברו , ראשו מורכן ומבטו מושפל כשל ילד נזוף . ברקע מציצים כמה ראשים חובשי כומתות הנראים כמבקשים לצפות כאירוע . קרוב יותר למקום המפגש בין שתי הדמויות , עומד חייל חבוש קסדה שמבטו נוטה קלות באלכסון ומטה כדי להתמקד במחתה של לחיצת היד . החייל ניצב שם כמו עין פ 1 ימית השתולה כתוך התצלום וכמו הוכשר להעיד על המחוות המוחלפות כץ הינדנבורג להיטלר ולקרוא את שפת גופם . החייל יכול להבחין בנקל כעוצמה המוקרנת מגופו של היבדנכררג , הנשאר על מכונו , וככניערת המוקרבת מגופו של היטלר , הוא גם יכול לשים לב לאופן שבו עמידתו הצייתנית של היטלר מבקשת להסתפח אל הכרח הקורן מהינדנכורג , להסתופף כצלו . שנה לאחר פרסומו של התצלום בעיתונות העולמית כתב בנימין טקסט קצר . אניגמטי למדי , רבו השווה בין המחוות הפומביות של היטלר לאלה של ציפלין . הטקסט נפתה בהתייחסות ל " גכר...  אל הספר