להמן מבסס את הנובלה שלו על גרסאות הסיפור הקודמות מחטיבות ז ר זח ( חטיבת כתב יד פרמה וכתב יד קמבריג ' וחטיבת מעשה כוך ) , שבהן מיוחס הסיפור לאלחנן בן רבי שמעון ממגנצא . את גרסאות חטיבה , 11 המייחסות את המעשה לבני של הרשכי ' א , לא הכיר להמן כלל , כשם שלא הכירו אותן בעלי גרסת מעשה בוך . * את גרסאות החטיבות האחרות הכיר להמן היטב . גרסת מעשה בוך , גרסת הבסיס של חטיכה 111 הייתה נפוצה מאוד ומוכרת הן בצורתה המקורית והן בגרסאות מעובדות ומתורגמות לגרמנית , והמפורסמת שבהן היא גרסתו של אברהם טנדלאו (* . ( 9 נוסח הסיפור שבחטיבה , 1 שממנו נטל להמן בעיקר אח הפרט החשוב — מותו של הגיבור על קידוש השם , פורסם כשנת 1859 בידי זלמן שטרן מתוך כתב יד פרמה (* . < 2 נראה שבאמצעות גרסה זו הגיע נוסח חטיכה 1 לידיעתו של להמן , שכן גרסת כתב יד קמכריג ' (* 3 ) פורסמה לראשונה רק כשנת , 1871 כארבע שנים לאחר שלהמן פרסם את הבוכלה בעיתונו . מגרסה מוקדמת של הסיפור שכתב להמן בשנת < 10 )* 1856 נראה שקודם לפרסומה של ברסה כתב יד פרמה בידי שטרן , לא הכיר להמן את נוסח חטיבה 1 כלל - 3 ב ראה על כך לעיל , פרק ג , הערה מס ' % <* ת ...
אל הספר