פרק 18 מניעת התאבדות בצה"ל – מתקופת קום המדינה ועד לתכנית המניעה הנוכחית

. ( et al ,. 1993 עוד נמצא כי היו במתאבדים חיילים שלא סיימו את תקופת ההכשרה הראשונה , שהודחו מקורסים ייחודיים ומיחידות מיוחדות , ושלא סיימו את המשימה שהוטלה עליהם . עם איסוף הנתונים מוועדות האיכות ולאחר התאבדויות אחדות קרוב לשחרור , התחוור כי לא רק התקופה הראשונה לשירות היא קריטית אלא כי גם התקופה הגובלת בשחרור מגבירה את הסיכון להתאבדות . כתוצאה מכך נעשו התאמות של זיהוי חיילים אובדניים ושל דרכי טיפול בהם , בדגש על השנה השלישית ( אצל בנים ) והשנייה ( אצל בנות ) לשירות , לקראת השחרור . העלייה במספר המתאבדים , הגידול בהיקף החיילים והאוכלוסיות המשרתים בצבא , כמו גם הפעילות המבצעית האינטנסיבית , חייבו שינוי נכבד בתפיסת תפקידו של הקב " ן , ושינוי זה אכן חל . תפקיד הקב " ן התפתח והורחב לעשייה רחבת היקף בחירום ובשגרה . בשגרה נסב עיקר העיסוק על מניעת תחלואת נפש עם הגיוס לצבא , על הכשרת מפקדים להתמודדות עם קשיי החיילים , על איתור סימני מצוקה המחייבים התייחסות , וכמובן , על טיפול פרטני במצוקת החיילים עצמם . הדגש בפעילות למניעת התאבדות , הנובע מרוח צה " ל שלפיה " המפקד הוא האחראי " , הושם על חינוך...  אל הספר
דיונון הוצאה לאור מבית פרובוק בע"מ