הקדמה שיטות אלקטרופיסיולוגיות אוזכרו לראשונה במאה ה - 19 במחקרים על תפקוד עצב - שריר , אולם רק ב - 40 - 30 השנים האחרונות הן התפתחו כבדיקה קלינית . מבחינה היסטורית תופעות אלקטרופיסיולוגיות מתבססות על ניסויים קודמים המתמקדים בנוכחות חשמל בתוך הרקמה . כבר במאה השנייה לספירה השתמש קלאודיוס גלאן בהשפעת חשמל למטרה טיפולית , זמן רב קודם להופעת מחקרים בתחום זה , במסגרתם , למשל , הושם דג טורפדו חי על ראש אדם להרגעת כאב ראש ממנו סבל . מאוחר יותר הוא זיהה את התפקוד המוטורי והתחושתי של העצבים . חשיבות רבה בהתפתחות האלקטרומיוגרפיה החלה בשנים 1797 - 1786 עם הניסויים הקלסיים של גלוואני על עצב ושריר של צפרדע . לאחר שנה , בשנת , 1800 היתה התפתחות ממשית בתחום האלקטרופיסיולוגיה והאלקטרומיוגרפיה , שהתבטאה בהתקדמות פיתוח מכשירים , איסוף נתונים פיסיולוגיים של חשמל המגרה רקמה עצבית ושריר שלדי , הערכה ושימוש בנתונים האלקטרופיסיולוגיים שנאספו מבעיות קליניות . אלקטרומיוגרפיה כשיטה לשימוש קליני התפתחה ב - 1929 לאחר פיתוח אלקטרודת מחט קונצנטרית על ידי Adrian ו - . Bronk מחט זו אפשרה לבדוק פעילות חשמלית של שריר ת...
אל הספר