לאחר דיון בבעיות הרבות של " איך להתחיל " ו " מתי להפסיק " , ולאחר שניתן היה לראות שלרופא הכללי יש אמצעים רבים להיעזר בהם , בנוסף לשימוש ביועצים שלו , זה הזמן ללמוד את עבודתו כפסיכותרפיסט . יש מספר קשיים בנושא זה : הראשון משותף לכל תיאורי המקרים בפסיכותרפיה : הרוח ( mind ) היא רב - ממדית ( multidimensional ) במידה בלתי - אפשרית כזו , שכל תיאור שלה מוגבל לממד אחד . השפה מסוגלת לתאר רק רצף אחד של אירועים בכל זמן , אם מספר אירועים מתרחשים באופן סימולטני , השפה נאלצת לדלג בין קווים מקבילים , שעלולים להקשות או לבלבל את השומע . סיבוך נוסף הוא שאירועים המתרחשים בעת ובעונה אחת במסלולים שונים , משפיעים זה על זה בדברים בסיסיים . הקושי השני הוא , שרופאי המשפחה הם מתחילים למעשה , במובן זה שכישורי הפסיכותרפיה שלהם הם ניסיוניים , כמעט ולא נבדקו ואין עבורם אמות מידה בטוחות אחידות . אחת המסקנות הנובעות מהמצב הזה היא , שלרופא צריך להינתן חופש רב , בטיפול במקרים שלו בהתאם לאישיותו האינדיבידואלית . בסמינר של בלינט , עודדו וחיזקו כל רופא , להשתמש במלוא אישיותו בעת הטיפול . בסמינר השתתפו 14 רופאים , וכדי לת...
אל הספר