הכביש המוביל ממעלה שומרון , התנחלות מעמד בינוני גבוה שבה גרים דתיים וחילונים , אל המאחז אל מתן צר ומפותל . אנחנו נוסעים במדרון תלול ומשובש ומימין רואים את הבתים של גינות שומרון . בקו אווירי המרחק בין מעלה שומרון לאל מתן הוא קטן , אך כיוון שכמה מהקרקעות באזור הן בבעלות פלסטינית פרטית נסלל הכביש בתוואי ארוך ומפותל . מסביב דממה , וכאשר מתקדמים קצת בכביש כבר לא רואים אנשים ולא מכוניות וגם לא בתים ; רואים רק גבעות ועמקים ירוקים ואת הרכסים הסלעיים המקיפים אותנו . אור השמש מבהיק את הסלעים הגבוהים ופתאום כמו צולל לעברנו ואנחנו מסתנוורים . כמו תמיד בגדה המערבית — הנסיעה בכבישים המוקפים בנוף פסטורלי , שלפעמים מזכיר את דרום צרפת , עלולה לתעתע בך . כאן בהרף עין שקט מתחלף ברעש . לרוב בדקות הראשונות של כל נסיעה אתה מודע לפער הזה , אבל ככל שתעמיק לתוככי הנופים והזמן יחלוף , העובדות יישמטו מזיכרונך . בעודך נוסע בין גבעות ירוקות ועצי זית ושדות , בהדרגה אתה נוטה להאמין לנוף . אבל לפתע דברים קורים . בעוד עשרה ימים ייסעו בכביש הצר הזה אב ובתו , ומאחת הגבעות ייזרק עליהם בקבוק תבערה . איילת שפירא בת ה 11 ת...
אל הספר