היה צריך לשוב כעת ולקרוא מעט בשירת החול של יהודה הלוי ולראות קצת את חומריה . איך נשזר למשל בשיריו דיוקנה של נערה הבאה בשיר " ליל גלתה אלי " , שהוא מגולל בו את " תמונת תא ֳ רה - דמתה כשמש בעלותה תאדים " , ומתאר את " חמת לחייה וצמת שערה " , ומדמה את גופה בצבעים חמים , בלהט הלשון , ורואה את נוכחותה בצורת התגלות . וכמראה השמש גם שבחי האהובה עשויים בשיר " עפרה תכבס " , שנאמר עליה : " תכבס את בגדיה במי / דמעי ותשטחם לשמש זה ֳ רה " . צריך להאזין לשירת האהבה של הלוי שיש בה פולחן היופי ושמחת המראות , ושזורה בה מין " עבודת כוכבים " ( ריטואלים שיריים של מראה השמש ומראה הלבנה ) . ודמות המשורר השר את אהבתו : דמות המאהב היא גם כדמות בן אובד , נודד ושפל רוח . כך בשיר " חמה בעד רקיע צמה " המאהב שב לצייר את עצמו כ " עבד " , כ " אסיר " , כ " חולה אהבה " . דיוקנו - דיוקן גבר מושפל , מובס , נעזב , שבוי , והוא מייחל לגאולת אהבתו . כמקובל בסוגת שירי האהבה של ספרד גם שירי החשק של הלוי נעשים מתוך תחביר דיאלקטי של תשוקה וייסורים ומחזורים קשים של חיזור ודחייה , קרבה ומרחק , יישוב ושבי , התגלות וגלות , עונג ומוו...
אל הספר