קיים חריג ברור לעדיפותו של בעל השעבוד הצף על פני השעבוד המאוחר , גם אם נעשה שלא בהסכמתו של בעל השעבוד : במצב של שעבוד ספציפי לנכס . על פי סעיף 169 ) ד ( לפקודת החברות , שעבוד נכס שנעשה להבטחת אשראי אשר איפשר רכישת נכס יהיה עדיף על שעבוד צף קודם , אם האשראי שימש בפועל לרכישת הנכס המשועבד , והוא בין שהאשראי ניתן בידי המוכר ובין שניתן בידי אדם אחר . סעיף זה נותן עדיפות למממן הנכס , כדי שיוכל להיפרע מהנכס שמומן על ידו . הטעם להעדפה שהעניק המחוקק הוא הרחבת אפשרויות החברה להגדיל את נכסיה בדרך ישירה , ולא באמצעות הלוואת כספים שעלותה יקרה יותר . לדוגמה , חברה א המייצרת משאיות מכרה משאית לחברה ב , אך שיעבדה את המשאית לטובתה – שלה לשם הבטחת תשלום חובה של חברה ב בגין המשאית . אם חברה ב תיקלע לפירוק , לא תוכל . 295 צ ' כהן פירוק חברות ) . 655 ) 2000 המשאית להיכנס למסת הנכסים של הפירוק , אלא תשמש לפרעון החוב למממן ) חברה א ( . העדפתו של המממן לגבי הנכס שנרכש בעזרתו נעשית למרות שאינו בעל זכות בנכס עצמו . עם זאת , עדיפותו תוכר רק אם הנכס אכן שועבד לטובתו , והוא דאג לרישומו של השעבוד . לפיכך , סוגיית ...
אל הספר