נקיטת אחת הברירות — פירוק או הבראה — אמורה להיות שיאו של תהליך בדיקה ובירור של שיקולי עדיפות כלכלית . אולם , השוני בין הליכי הפירוק וההבראה משליך גם על שיקולי הבדיקה . מטרת הפירוק בחברה חידלת פרעון היא להביא לידי חיסולה , למכור את רכושה , ולחלק את התמורה בין נושיה , לפי סדרי העדיפות הקבועים בחוק . לעומת זאת , מטרת הארגון מחדש היא להבריא חברה שנקלעה לקשיים , כאשר אותם חלקים מהרכוש הדרושים לפעילות החברה המבריאה יוסיפו לשמש אותה . קיים גם מכנה משותף בין שני ההליכים . השופטת ורדה אלשייך מבית המשפט המחוזי 122 בתל אביב הצביעה על הדמיון בין ההבראה לבין הפירוק , כשני הליכים הבאים לעולם כאשר החברה מגיעה לחידלות פרעון או עומדת על סיפה , והיא נתונה בסכנת התפוררות , או מצויה כבר בעיצומו . שניהם מהווים דרכים פרוצדורליות שנועדו להגדיל את הסיכוי להחזר חובותיה של החברה . בפירוק , המכירה מתבצעת לגורם חיצוני ; בהבראה , נעשית מכירה היפותטית של החברה לנושיה , מאחר שחלק מן הנושים הופכים במסגרת 123 ההסדר לבעליה של החברה . במילים אחרות , הנושים ממירים את זכויותיהם " כנגד החברה " לזכויות " בתוך החברה " . המרת...
אל הספר