דיני האמון מטילים על כונס הנכסים את האחריות לפעול בתום לב , לטובת מימוש נכסי החברה , כדי לפרוע את חובם של הנושים על פי דרגת עדיפותם ולהימנע מאינטרסים מנוגדים . בפרט , עליו להקפיד על שימוש תקין בסמכויותיו , כך שלא יתפרש כניצולם לרעה לשם הענקת יתרון ישיר או עקיף לנושה המובטח שמכוח איגרת החוב שבבעלותו הוא מכהן . דיני הזהירות והמיומנות מכתיבים לכונס הנכסים התנהלות על פי רמתו של בעל תפקיד סביר ברמתו . המשפט האנגלי התחבט בסוגיה , האם לבסס את דיני הזהירות של כונס 103 הנכסים על כללי הרעות והציפיות של עוולת הרשלנות בנזיקין . בפסק דין מעניין צמצמה מאוד ערכאה אנגלית עליונה ) מועצת המלך — שדנה בערעורים על פסיקה של בתי משפט של מדינות הכתר ( את תחולת כללי הרשלנות על התנהגותו של כונס הנכסים . באותו עניין נדונה חובתו של כונס נכסים שהתמנה על ידי נושה מובטח מכוח איגרת חוב א כלפי נושה מובטח בעל איגרת חוב ב . לשיטתו של בית המשפט האנגלי , חובתו של כונס הנכסים היא לפעול בתום לב לטובת המטרה המיוחדת של מימוש הנכסים לשם פרעון חובות הנושה המובטח . אולם , אם כונס הנכסים פעל בתום לב לשימור ומימוש הנכסים לטובתו של...
אל הספר