כאמור , הגדרת זהותו של כונס הנכסים מותנית באופי תפקידו , על פי החלוקה כדלקמן : א . כונס נכסים אשר תופס נכס ספציפי של החברה לשם מימושו לטובת נושה מובטח אינו מעכב את המשך ניהולה השוטף של החברה , והוא פועל רק לשם מכירתו של נכס אחד בה . סמכויותיו של כונס כזה תלויות בהיקף הנכסים שהוטל עליו לממש . אם מינויו מותיר עדיין נכסים אחרים בחברה שמאפשרים את פעילותה , הוא מנוע מלהתערב בפעילותה . למרות שכונס הנכסים מתמנה מכוחה של איגרת חוב המוחזקת בידי בעל השעבוד המובטח , נדרשת החלטת של בית המשפט כדי למנותו . מכוח מנגנון זה התנגד בזמנו בית המשפט לראות בכונס הנכסים את שלוחו של בעל 37 החוב , והעדיף לראות בו פקיד בית משפט . זוהי עמדת המוצא של בתי המשפט בארץ לעניין בעלי תפקיד שהם ממנים . הגדרתו של בעל תפקיד כפקיד בית משפט משמעותה , כי נאמנותו של בעל התפקיד אינה נתונה לבעל השעבוד , ואף לא לחברה החייבת , אלא למוסד שמינה אותו . בעניין וולטקס צמרון קבע השופט ברנזון , כי כונס הנכסים פועל בשמו של בית המשפט שמינה אותו , ובהתאם לכתב הסמכות שניתן לו . בכל רכוש הבא לידי הכונס הוא מחזיק בשם בית המשפט , ובידיו ההחלטה ...
אל הספר