הכלכלנים והמשפטנים בוחנים כישלונות עסקיים בצורה שונה לחלוטין . הכלכלנים מתרכזים בעיקר בהשפעה החלוקתית הכללית של פשיטת הרגל והפירוק . כלומר , מבחינתם תהליכים אלו נתפסים כהיבטים של מנגנונים פיננסיים של השוק . הם נוטים להמעיט בחשיבות היבטי הרווחה של התהליכים המשפטיים , ומפנים את הנפגעים לשוק כדי למצוא שם פתרון לבעיותיהם . לדוגמה , מובטלים אמורים לחפש עבודה מחדש , ובכך לשנות את תמונת שוק העבודה . זאת , למרות שפירוקים של חברות קטנות דומים יותר לפשיטות רגל של בני אדם מאשר להתמוטטות של תאגידי ענק . כלומר , גודל הפירמה , ולא הצורה המשפטית של ניהול העסקים , מאפיינים טוב יותר את הליכי חידלות הפרעון . המשפטנים , לעומת זאת , מוטרדים יותר מהיבטי השוויון וחלוקת הנכסים . אכן , תחושת ההגינות והעניין שבהצלת יחידים וחברות מנפילה בעלת השלכות כואבות על קבוצות בעלי עניין שונות אינה עולה בהכרח בקנה אחד עם תפיסות תועלתניות של חלוקה .
אל הספר