מאחר שדיני החברות הישראליים קודם לחקיקת חוק החברות עוצבו בעיקרם על פי גישתו של המשפט האנגלי , התרכזה כל תפיסת הסעד המוענק לבעלי המניות סביב הרתיעה הבסיסית מפני ההכרה במגבלות על זכותו המוחלטת של בעל המניה ליהנות מקניינו כרצונו . גם בישראל היה תהליך הכרסום במוחלטות זכות הבעלות במניה איטי , והקביל לזה שהתרחש באנגליה . במהלך שנות ה – 60 וה – 70 של המאה ה – 20 ניתנו בישראל מספר פסקי דין אשר הכירו בזכותם של בעלי מניות מיעוט שלא להיפגע על 55 ידי הרוב , באמצעות מנגנון ה " עושק " שהצדיק את התערבותו של בית המשפט . מכשיר זה המשיך לשרת את בית המשפט לשם הטלת חובות על בעלי מניות גם לאחר תיקון 56 פקודת החברות והכללת הסעד בגין הקיפוח . בשנים אלו גברה ההכרה בצורך לרסן את התנהגותם של בעלי עמדה ושררה בחברה , משיקולים של מדיניות כלכלית ומשפטית . לצד העמידה על השפעת תוצאותיו ההרסניות של הקיפוח על מעמדה של חברה כמכשיר לגיוס הון , גברה גם ההכרה , כי אפליה בין בעלי מניות היא תהליך משחית . 57 בשנת 1980 נחקק בישראל תיקון לפקודת החברות — סעיף 118 א — שהיקנה לבעלי המניות סעד במקרה של קיפוח . מקורו של הסעיף היה הה...
אל הספר