נוסף על זכותם של בעלי מניות קיימים לתבוע את המבקר החיצוני , גם בעלי מניות שרכשו מניות על סמך המצג שהוצג בדוחות הכספיים המבוקרים יוכלו לתבוע את רואה החשבון . מובן שעיקר הקושי בביסוס תביעה כזו הוא יצירת הקשר הסיבתי בין הנזק שנגרם , קרי – ההשקעה המוטעית , לבין הביקורת הלקויה . בדין האנגלי נקבע עוד בשנות ה – 06 של המאה ה – , 20 כי ניתן להרחיב את היקף הזכאים להסתמך על הדוחות הכספיים המבוקרים , ובכך גם הורחבו " יחסי הרֵעות " בין רואה החשבון לבין קהילות נוספות , דוגמת משקיעים פוטנציאליים ונושים . בדרך כלל , לשם הוכחת יחסי רעות יש להוכיח שני יסודות : שהמבקר ידע שחוות דעתו מועברת למשקיע לשם ביצוע עסקה מוגדרת , ושידוע , בסבירות גבוהה , כי המשקיע שמקבל את חוות הדעת יסתמך עליה לשם ביצוע העסקה . בראשית שנות ה – 09 של המאה ה – 02 החליט בית הלורדים להגן על רואה החשבון מפני הסחף באחריותו , והגביל את זכותם של המשקיעים הפוטנציאליים להיפרע ממנו . וכך נקבע באנגליה , כי לא קיימים יחסי רעות בין רואה החשבון לבין משקיע פוטנציאלי , וכי אם הנזק שנגרם למניות המשקיעים הוא רק השתקפות הנזק שנגרם לחברה , הרי שהמשקיע...
אל הספר