כאמור לעיל , בהגדרת מעמדו של המנכ " ל בוצע מהפך במסגרת חוק החברות . בעוד שבפקודת החברות הוסמך הדירקטוריון לנהל את החברה , ונותרה בידו הסמכות השיורית של כל סמכויות הניהול והביצוע שלא הוענקו לאורגן אחר , חוק החברות מייצג גישה שונה לחלוטין . על פי החוק החדש , המנכ " ל הוא מוקד הכוח והעוצמה , ולכן הוא הגוף האולטימטיבי לזכות בסמכות השיורית של ניהול שלא הוענקה לאורגן אחר ( סעיף . ( 121 החוק מצלם למעשה תמונת מצב , כאשר הנהלתה הפעילה של החברה היא בעלת מרכז הפעילות הביצועית . לשם כך הוענקו למנכ " ל הסמכות השיורית של ניהולה השוטף של החברה , והכוח למנות כפיפים ולהאציל להם מסמכותו . האצלה כזו של סמכויות המנכ " ל אינה פוטרת אותו מהאחריות הכללית לתוצאותיו של הניהול , אולם כל נושא משרה שלו הואצלה סמכות כלשהי של המנכ " ל יהיה חייב גם הוא לבצע את תפקידו באופן יעיל , מיומן ומהימן . העברה כזו של הסמכות השיורית של הניהול למנכ " ל לא תמיד התקבלה ברוח אוהדת , והיו שהתנגדו לה . כנימוק נגד העברת מוקד הכוח הניהולי למנכ " ל הועלתה בעיית " הריחוק" והיעדר התלות הישירה בין המשקיעים לבין המנכ " ל . המנכ " ל אינו מת...
אל הספר