מהאמור לעיל עולה , כי קיומם של דירקטוריונים מבוסס על ההנחה שהם מפקחים על פעילות ההנהלה , בוחרים נושאי משרה שיבצעו את תפקידם ביעילות , ומפטרים אותם כאשר הם נכשלים בביצוע תפקידם . במילים אחרות , ההנהלה אמורה לה שׂ ביע את רצונו של הדירקטוריון . אך לעיתים המציאות הפוכה לחלוטין . בחינת תיפקודם של דירקטוריונים במדינות דוגמת אנגליה וארצות הברית במהלך השליש האחרון של המאה ה – 02 העלתה , כי הדירקטורים אסירי תודה להנהלות על מינויים , על תיגמולם ועל המידע שמספקים להם . יתרה מזו , דירקטורים רבים אינם מסוגלים או אינם רוצים להקדיש מזמנים או ממרצם על מנת לפקח על פעילות החברה , או להתחייב כלכלית לשם קידומה . כאשר חברה בת עשרות שנים ניצבת בפני פירוק כתוצאה מניהול כושל , האשם אינו רובץ בהכרח לפתחו של הדירקטוריון , אלא לפיתחה של השיטה . אם כך , מה הן התקלות בשיטה ? מונקס ומינו , חוקרים אמריקאיים שחקרו את סוגיית המשטר בחברה , מצביעים על מספר מוקדים בעייתיים : זרימת מידע , תיפקודו של המנכ " ל כיו " ר , המנכ " ל לשעבר כחבר דירקטוריון , מינוי דירקטורים , שכר דירקטורים , דירקטורים משותפים בחברות מאותו מיזם , א...
אל הספר