חוקי החברות האמריקאיים עשו אף הם הבחנות באשר לזכויות למידע . לא תמיד ההבחנות דומות לאלו של החוק הישראלי , ולעיתים הן חמורות יותר . לדוגמה , חוק החברות של מדינת דלאוור , סעיף , ( b ) 220 יוצר הבחנה בין ספרי החברה ( הכוללים פרוטוקולים של אסיפות האורגנים ) לבין מרשם בעלי המניות . אשר לספרי החברה , בעל המניות חייב להוכיח " מטרה ראויה " ( proper purpose ) כדי לעיין בהם . אולם , כאשר הוא מבקש לבחון את רשימת בעלי המניות , החברה היא זו שחייבת להוכיח כי מטרתו אינה ראויה ( סעיף b ) 219 ) לחוק ) . הבחנה זו משקפת את עמדת המחוקק של מדינת דלאוור ביחס לדרישות עיון בשני סוגי המסמכים . בעלי מניות נזקקים , בדרך כלל , לרשימת כל בעלי המניות בחברה כהכנה למאבקי שליטה באמצעות ייפוי כוח , או לשם ביצוע הצעות רכש והשתלטות על החברה . שני אלו מהווים סיוט עבור ההנהלה , אך גם עשויים לשרת את האינטרס הכלכלי של בעלי המניות . במצבים אלו ההנהלה נוטה , אינסטינקטיבית , להתנגד לעיון , למרות היעדר בסיס חוקי לכך בחוקי מדינת דלאוור , ולמרות העובדה שבעלי המניות הרוצים לעיין ברשימת בעלי המניות אינם מהווים איום על פעולת החברה , ...
אל הספר