בבסיס חוק החברות עומדת הפילוסופיה של קידוש האוטונומיה של הרצון הפרטי , כלומר הענקת זכות לכל החפץ להתאגד להקים חברה על פי רצונו ובהתאם לצרכיו . במסגרת זו הוחלט גם להקל על פרוצדורת השינויים בתקנון ובהחלטות ניהול שונות שבסמכות האסיפה הכללית . לפיכך נקבע בחוק , כי כלל ההכרעה האולטימטיבי הוא כלל הרוב הרגיל , אם כי החברה רשאית להתנות על כך בתקנון , ובמקרים מסוימים גם החוק מתנה על כך , כאמור בסעיף . 85 כלל ההכרעה של רוב רגיל , שהוא כלל ההכרעה התקף כיום , מבטל גם את ההבחנה שהייתה מקובלת בפקודת החברות בין סוגים שונים של החלטות , דוגמת החלטה רגילה והחלטה מיוחדת , שדרשה רוב מיוחס של % . 75 משמעותו של כלל הרוב הרגיל היא , שהרוב הדרוש לקבלת הכרעה באסיפה הכללית הוא רוב של למעלה מ – % 05 מקולות המשתתפים והמצביעים באסיפה , בין בעצמם ובין על ידי שלוח או באמצעות כתב הצבעה , ואינם נמנעים . ככל שגדולה כמות המניות המעניקות זכות ההצבעה , כך גדלה יכולת השליטה בחברה . מנגנון קבלת ההחלטות הפך גמיש יותר , דמוקרטי יותר , ופחות אוהד את המיעוט . זאת , מאחר שהרוב הדרוש לקבלת החלטה הוא רוב " קטן " יותר , רק רוב רגיל...
אל הספר