במסגרת בחינת היקף סמכויותיהם של החברה ושל נושאי המשרה שלה יש לתת את הדעת על מערכת הגומלין בין דוקטרינת האולטרה – וירס לבין חובת הציות לחוק כמנגנון התמודדות עם בעיית הנציג . עמדנו לעיל על ביטול דוקטרינת הכשרות המוגבלת ( " אולטרה – וירס מטרות " ) , שמשמעותה הייתה איון פעולותיה של החברה שחרגו מן המטרות . והנה , קיימת התעוררות מחודשת שקוראת להותיר את כלל האולטרה – וירס , ולהחילו על חברות שאינן מצייתות לחוק – זאת , כתרופת התמודדות נוספת עם בעיית הנציג . חובת הציות לחוק היא נורמה שנובעת מהמידרג הנורמטיבי של חקיקת מדינה . בני – אדם אמורים להתנהג על פיה . לכאורה , גם תאגיד אמור להפנים את הציווי הנורמטיבי שלה ולציית לו . אולם , בכל זאת , נראה כי ציות לחוק הוא אידיאל אשר נתון למשא ומתן ככל שמדובר בחברות מסחריות . ציות לחוק אמנם מסדיר מערכות יחסים ברמת הכלל , ולכן " כדאי כלכלית " לקידום האושר של החברה ( (; society אולם , הדבר עלול להטיל עלויות כבדות על המציית . לדוגמה , תשלום מיסים על רווחים עלול ליצור אצל המשלם חסרון כיס . הציות לחוק מהווה ואמור להיות חלק מהתשתית האידיאולוגית של מהות התאגיד . על...
אל הספר