הגמישות המוענקת בכלל הניהול הפנימי היא רחבה . תוצאתו הנורמטיבית של הכלל היא , שכל אימת שחברה מתקינה בתקנונה הוראה המקנה אפשרות להעניק סמכות לאורגן או לנושא משרה , והיא מותנית בקבלת החלטות של אורגן מוסמך או בביצוע פעולות פרוצדורליות אחרות , עליה להביא בחשבון כי בעסקאות רגילות שנעשות עם צדדים שלישיים שאינם מקורבים לחברה יראו את האפשרות הפוטנציאלית הזו להעניק סמכות כזו כאילו נתממשה . אך הסכנה היא , כי מתקשרים עם חברה עלולים לטעון לתחולתו גם על עסקאות אשר מקורן בקנוניה בינם לבין נושא משרה . קנוניה כזו שוללת את תום לבם , ושומטת את תכליתו של הכלל שנועד להגן על המתקשר תם הלב . לכן , כדי להגן על האינטרסים של החברה מפני שימוש לרעה נקבעו לכלל זה מספר חריגים . א . " מבחן האדם הסביר " תקף גם לגבי מצבים של ניהול פנימי , והוא יחול רק אם המתקשר לא ידע ממש או לא היה עליו לדעת כי ענייני הניהול הפנימי לא בוצעו כהלכה . לדוגמה , נושה של חברה פלונית , שהילווה לה כסף , התקשר עמה במקביל בהסכם אישי שעניינו הבטחת ערבות שעמד להעניק לחברה פלמונית שהייתה חברה – בת של החברה הפלונית . על פי ההסכם שנחתם על ידי יושב ...
אל הספר