נושא משרה אשר פועל במסגרת סמכותו בשם החברה , ומבצע בשמה פעולה משפטית תקינה , מביא ליצירת קשר משפטי בין החברה לבין הצד השלישי שעמו בוצעה ההתקשרות , למרות נוכחותו המתווכת של נושא המשרה . ההתקשרות השתכללה לכדי עסקה בין החברה לבין הצד השלישי באמצעותו של נושא המשרה , ומכוח חוק החברות ודיני השליחות הוא יוצא מהתמונה . סמכותו של נושא המשרה לחייב את החברה נובעת ממעמדו כאורגן החברה . כאשר האורגן מייצג את החברה ופועל בשמה , לא נוצרת יריבות בינו לבין הצד השלישי , אלא בין החברה לבין הצד השלישי . תוצאה כזו מגשימה את ציפיות הצדדים . הצד השלישי חפץ להתקשר עם החברה , ונושא המשרה התכוון לחייב את החברה ולא את עצמו , על פי עקרונות השליחות ועל פי הגדרת האורגן כאמור בסעיף 74 לחוק החברות , ופעל כך . חוק השליחות , תשכ " ה – 1965 מגדיר באופן כללי את מערכת יחסי השליחות , וקובע כי שלוחו של אדם כמותו . חוק החברות התאים כללי סמכות מיוחדים לפעילותם של אורגנים בחברה . אלו כלולים בסעיפים , 47 ו – 65 - 55 לחוק , והם חלים הן בעת ביצוע פעולה משפטית והן בעת ביצוע פעולות חסרות נפקות משפטית . פעולה משפטית היא פעולה רצונית ...
אל הספר