כבר בשנות ה – 07 של המאה ה – 02 הגיעו הרשויות המשפטיות הממלכתיות בארץ למסקנה , כי בתורה זו רב הסבוך והמסורבל על הברור והיעיל . וכך , אופיה הפורמלי של דוקטרינת הכשרות המוגבלת , הקשיים שנערמו על דרכם של המתקשרים עם החברה , והתקלות ביישומה של אלה , הובילו ליוזמת ההצהרה על ביטולה . הדבר בוצע בעקיפין במסגרת תיקון מס ' 71 לפקודת החברות בנוסחה הישן בשנת . 1980 כוונת המחוקק הייתה לבטל את דוקטרינת הכשרות המוגבלת , ולשפר את האיזון בין ההגנה על ענייני החברה לבין ההגנה על אלו של צדדים שלישיים המתקשרים עמה . יעדים אלו הושגו בשתי דרכים . ראשית , פועלו של סעיף המטרות , שהחובה לכלול אותו במסמך היסוד ( התזכיר – כפי שנדרש אז על פי פקודת החברות ) נשארה בעינה , הופנה כלפי נושאי המשרה . כלומר , בעוד שעד ביטול דוקטרינת הכשרות המוגבלת היה מעשה החורג ממטרות החברה בטל מעיקרו מאחר שהחברה נתפסה כגוף שאינו קיים לצורך המטרות הזרות , הרי מאותו תיקון ואילך נחשבה פעולה שחרגה מהמטרות רק לחורגת מסמכות נושאי המשרה ( ונקראה " אולטרה – וירס נושאי משרה " ) , וחלו עליה כללי החוק שיפורטו להלן . שנית , מערכת היחסים שבין החברה...
אל הספר