מסלולי ההרתעה בחוק החברות נועדו לפתור תקלות תיפקודיות מגוונות , וביניהן גם את כשליה של בעיית הנציג שבין בעלי המניות לנושים . הסיכון שבניצול מעמדם של בעלי המניות כבעלי עמדת שליטה על הניהול מטופל בשני מישורים בחוק . האחד הוא הטלת חובות על בעלי המניות , אשר מגבילות את מרחב פעולתם הן בהצבעה והן במכירת המניות . בחובות אלו נדון להלן . השני הוא הרמת מסך , שדנו בה בחלק . 2 הרמת המסך מנטרלת את השלכותיו של עקרון הגבלת האחריות . עצם קיומה מקרב את בעלי המניות והנושים לרמת חשיפה זהה של סיכון בגין ביצועים לקויים של החברה . לדוגמה , אם בעלי המניות מבריחים את נכסי החברה , הם מגדילים את הסיכון המוטל על הנושים שתביעותיהם לא תיפרענה . המחוקק מתמודד עם כך בסעיף 6 לחוק , וחושף אותם לסיכון , כי אם ישתמשו בעקרון הגבלת האחריות לשם תרמית , יבוצע תהליך שבסופו ייחסו את חובות החברה לבעלי המניות שיימצאו אחראים לכך .
אל הספר