כאמור , זוהו מספר מוקדים של בעיות נציג : בין בעלי מניות למנהלים ; בין בעלי המניות לבעלי עניין אחרים בחברה ; ובין בעלי שליטה לחסרי שליטה בחברה ( רוב ומיעוט ) . אך ראוי להדגיש , כי קמו מתנגדים לתורת הנציג כפרדיגמה המתארת את מערכות הקשרים בין קבוצות בעלי העניין בחברה הציבורית . להלן נביא את " תיאוריית הייצור הקבוצתי" כאופציה לתפיסת הנציג . עיקר התיאוריה מבוסס על תקיפת יעילות התרופה שאמורה להתמודד עם בעיית הנציג . לשיטת אבות תיאוריית הייצור הקבוצתי , חוסר יעילות הפיקוח על הנציג בחברה ציבורית מהווה סימפטום לטעות הבסיסית בנקודת המוצא . הם מציעים פרדיגמה אחרת , שעל פיה הייצור במסגרת הפירמה הוא ייצור קבוצתי , והמנהלים הם רשות מתווכת בין כל אלה . במאמר של בלייר וסטאוט נבחנה תיאוריית הנציג מנקודת מבטה של החברה הציבורית , והופנתה תשומת הלב לליקוי בסיסי בעמדת המוצא שלה : דיני החברות , מחד גיסא , ומנגנוני השוק , מאידך גיסא , פותחו דווקא על מנת לשמר את מודל ההפרדה בין בעלות לבין שליטה , בד בבד עם הדאגה להקטנת עלויות הנציגות , שמהוות חלק מבעיותיו של מודל זה . לטענתם , הטיפול הפרטני של החוק בבעיית הנצ...
אל הספר