החברה הרשומה , בהיותה יצור שאינו בשר ודם אשר אין לו היכולת לשכלל רצון משלו ולבצע פעולה משלו , נזקקת לגופים אחרים כדי לתפקד . כמו בן – אדם פיסי , בגיר ובר – דעת , גם חברה חפצה וכשרה לשאת בזכויות משל עצמה ולנהל מערכת קשרים משפטיים . החברה רשאית לקבל על עצמה התחייבויות לרכוש נכסים , להתקשר בחוזים , ואף לנהל גופים אחרים . עם זאת , למרות הזהות בין תיאור התיפקוד של החברה הרשומה לבין תיפקודו של בן – האדם , קיים הבדל מהותי ביניהם . לעומת האדם הפיסי , שיש לו היכולת הפיסית והטכנית ליצור רצון , להביעו באמצעות חושיו ולהוציאו לפועל , אין זה כך לגבי חברה . לחברה אין האמצעים הביולוגיים משל עצמה ליצור רצון , לגבש כוונה או לבצע פעולה כלשהי . היא חייבת להיזקק לשירותיהן של יישויות משפטיות פיסיות – בני–אדם – כדי לגבש רצון , לעצב מדיניות , להתקשר בהתחייבויות ולממשן . הצורך הזה מצדיק שיכלולם של כללים להגדרת נושאי התפקידים בחברה שיהיו מוסמכים לחייב אותה . לפיכך , יש להגדיר את הגופים ואת בעלי התפקידים אשר זכאים לבטא את רצון החברה ולפעול בשמה . בעלי זכות זו מכונים אורגנים . מילולית , משמעותו של אורגן היא איבר ...
אל הספר