סדר עדיפות השעבודים , אשר מופיע ברישא של סעיף 169 ( ב ) , נסוג בדרך כלל מפני הסיפא של הסעיף , אשר מעצבת שעבוד צף מיוחד בעל מגבלה . הסיפא קובעת , כי אם קיימת במסמך היוצר שעבוד צף הגבלה על זכות החברה ליצור שעבודים , והגבלה זו נכללה בפרטים שנמסרו לרישום השעבוד הצף , יהיה השעבוד הצף עדיף על שעבוד שנוצר בניגוד לאותה הגבלה אחרי רישום הפרטים בידי הרשם . הצורך במגבלה נובע מן העובדה , שהגמישות הגדולה אשר העמיד השעבוד הצף לבעלי הנכסים הייתה בעוכריו . במקרים רבים התחוור , כי בהגיע חברות למצב של חידלות פרעון , לבעל השעבוד הצף לא נותרו נכסים רבים למימוש . לכן , המנגנון שפותח היה הכללת תניות חוזיות ביחס לשימוש שייעשה בנכסים במהלך תקופת השעבוד הצף . התניות החוזיות עשויות לכלול מגבלות על מישכון הנכסים או אפילו על מכירתם . השילוב בין שעבוד צף לבין מגבלה חוזית במסגרתו הוא הכלאה של שעבוד צף וקבוע . כך עולה גם מסעיף 169 ( ב ) , שמשמעותו כפולה . . 366 בבית המשפט המחוזי התפרשה עמדה זו כאילו אומצה בארץ תיאוריית הרשיון . פרשנות זו ניתנה בהחלטה שבדקה את תוקפן ואת ישימותן של שתי התיאוריות של השעבוד הצף בעניין פ...
אל הספר