הביסוס המשפטי לטיעונים הכלכליים של העדפת נושים הוא כפול . הטעם הראשון הוא עליונותו של הקניין , כלומר זכותם של בעלי הקניין לעשות בו כראות עיניהם ולשעבד את נכסיהם לטובת האינטרסים שלהם . שעבוד נכסים דומה למכירת נכסים : שתיהן פעולות רצוניות אשר ממעטות מצבר הנכסים של החייב ופוגעות בסיכויי הפרעון של הנושה . כשם שמכירת נכסים אינה כפופה להסכמתם של נושים , אלא אם כן הותנה כך במיוחד , כך גם שעבודם . ביטוי מובהק לעליונותה של זכות הקניין הוא חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו , המדגיש בסעיף 3 כי " אין פוגעים בקנינו של אדם " . פרופ ' שלום לרנר , המציג בספרו גישה זו , מדגיש את הטיעון המרכזי בה , כי מבחינת הנזק הצפוי לנושים הלא – מובטחים , אין הבדל ממשי בין שעבוד נכס למכירתו . מאחר שהזכות לבעלות פרטית היא מאושיותיו של משטר ליברלי – קפיטליסטי , היא כוללת גם את הזכות להעביר את הנכס באופן מוחלט או חלקי . הטעם השני הוא חופש החוזים . החירות החוזית היוותה מוטיב מרכזי בגישה הכלכלית למשפט , אשר ייחסה רצוניות לכל מערכות היחסים התאגידיות . כיבוד האוטונומיה של הרצון הפרטי עוברת גם כחוט השני בכל חקיקת היסוד הישראלית ....
אל הספר